שוויון אינו נושא בר וויכוח
Jun. 21st, 2009 03:11 pm![[personal profile]](https://www.dreamwidth.org/img/silk/identity/user.png){kind=small}
eumeliaאם אתם זוכרים, לפני כמה ימים העתקתי כאן, בבלוגי הצנוע, רשומה של ![[livejournal.com profile]](https://www.dreamwidth.org/img/external/lj-userinfo.gif)
rm.
נתבקשתי לתרגם את זה לעברית וכך עשיתי, הנה הוא להנאתכם ולידיעתכם.
תודהmorin, על העריכה הלשונית.
שוויון אינו נושא בר וויכוח/ מאת רָשֶיילִין מַלְטִיז
אני חיה במדינה בה אסור שיהיו לי את אותם זכויות כמו לאדם סיסג'נדר(1) במערכת יחסים הטרוסקסואלית. זו משמעותו של החוק להגנת הנישואין (Defense of Marriage Act) ושלל חוקים אחרים המתייחסים לחיים של אנשים להט"בקים(2).
אולם, זוהי הנקודה – ואני מניחה שאני משכנעת את המשוכנעים כאן, אך לא ניתן לדעת מי יתקל בבלוג שלי – כל הדברים הקשורים לחוק הגנת הנישואין וחבריהם משפיעים גם עליכם, הסטרייטים הסיסג'נדרים.
באמת.
כי אף פעם לא ניתן לדעת כיצד חייך יראו.
אני לא אומרת שאת תהפכי ללסבית פתאום ואנחנו בהחלט לא מגייסים. (קראתם את הבלוג שלי? ממתי יש לנו זמן לגייס בכלל?) אבל אני חושבת שאנו – אנו, כבני אדם – מגיעים לנקודה מסויימת בחיים בה אנחנו מביטים סביב ואומרים: "לא חשבתי שלכאן אגיע".
נכון, כשהייתי בת תשע עשרה התאהבתי בבחורה, אבל ביליתי את מרבית שנות העשרים שלי לגמרי מאוהבת בגברים ורציתי תינוק אחרי תינוק.
לא חשבתי שאעבוד במשהו אחר חוץ מעיתונאות. לא חשבתי שאזדקק להפלה מלאכותית. לא חשבתי שאי פעם אלבש חליפה ללא קפלים ושהיא תתאים לי בצורה מושלמת. לא חשבתי שאגור בהארלם. לא חשבתי שאחלה במחלה אוטואימונית. לא חשבתי שאעסוק באתלטיקה.
לא חשבתי שהורי יאהבו את בת-הזוג שלי יותר מכל בחור שאי פעם הבאתי הביתה.
לא חשבתי.
רובנו לא חושבים.
הורי בהחלט לא חשבו שהילדה שלהם תהיה גאה.
אז מי שלא קוראת את זה, אם עוד לא הבנת את זה, חייך יפתיעו אותך.
ועד שצרור של חוקים ישתנו, יום אחד (אם זה עוד לא קרה, אם זה לא קורה כל הזמן) אתה תשב בבר, או בארוחת בהריים, או בסלון של חברים, או במטבח הורייך ותקלוט שאיכשהו, משום מה, אתה ומישהו אחר בחדר, אינכם שווים בעיני החוק. ובין אם אתה יוצא נשכר או לא, אם תקחו רגע לחשוב על הסיטואציה ומשמעותה, היא תצמרר אותך עד לשד עצמותייך.
אני גרה בארצות הברית. ובלתי חוקי להתייחס אלי באופן שווה לחלקכם.
הנקודה אליה אני רוצה להתייחס עכשיו – וזה מה שאני עושה, מתייחסת אליה כדי שלא אצטרך להיכנס לסלון שלנו ולהתרעם בפני בת זוגתי, שוב, אודות החוק להגנת הנישואין ואובמה ועל כמה נלחמנו ועל כמה עוד נשאר להלחם ולמה אי אפשר לחכות כי זה לא הוגן שיש אנשים שחולפים בעולם הזה בלי לדעת ולו מראית עין של שוויון ואת הקונוטציה התרבותית שלה לכבוד – זה שהשוויון שלי כאדם אינו נושא בר וויכוח.
כמובן, פרשנים יכולים לדבר על זה, כנסיות יכולות להטיף. אובמה יכול להגיד שהמדינה צריכה להתקדם ביחד לעבר פשרה בנושא. אני יכולה להיות ערטילאית, ויכולים לומר לי שאני חסרת סבלנות או לא בשלה פוליטית. לעזאזל, הממשלה שלי יכולה להנפיק טעונים חוקיים הרומזים שאני פדופילית זיינת-כלבים.
אבל הנה הנקודה. השוויון שלי? אינו נושא בר וויכוח. כי אני טובה באותה מידה כמוך. אני איני נחותה ממך מעצם טבעי, או פשוט מתוך הצורך הרטורי לשיטחיות בדיון אודות זהות. יש בי את אותה חיוניות כמו כל אחד אחר.
כך שאתם יכולים לדון בזה כמה שבא לכם. ממוסר ועד נקודות הזמן לקבלה חברתית.
אבל זה לא משנה דבר.
זה לא משנה אותי.
זה לא משנה את האצילות האכזרית איתה להטב"קים לומדים לחיות מהרגע בו הם מזהים שהם נתפסים כאחרים, למרות ש, אתם יודעים, אנחנו לא.
אנחנו בדיוק כמוכם: אנשים רגילים, שעובדים קשה מדי, ושוכחים לקנות חלב במכולת. אנחנו בדיוק כמוכם: משתאים אל מול היופי הפשוט ואל מול החריפות הנוקבת של האבסורד והטיפשי שהוא הוא החוויה האנושית.
כך שבסדר, התדיינו כמה שאתם רוצים. אבל זה לא משנה. כי אתם לא מבזבזים את זמננו, אלא את זמנכם.
אז בואו נתגבר על זה וננקה את החרא הזה.
העניין הזה בנושא החוק להגנת הנישואין: זה פשוט מביך.
זה מפחית מערכנו.
וכשאני אומרת ערכנו, אני לא מתכוונת ללהטב"ק, אלא לכולנו. אני מתכוונת שזה גורם לנו להראות כמו אוסף של ילדים מפוחדים.
ואולי אנחנו אכן כאלה.
כולנו, לפעמים, מגששים באפלה. אבל לפעמים, הדרך היחידה להתמודד עם הפחד היא פשוט... להעמיד פנים שאנחנו לא מפחדים, ולהכריח את עצמנו לנשום עד בוא השחר.
ואנחנו יכולים לעשות זאת, לא? המיתוס של אמריקה מגיע עד שם, נכון? מאוקיינוס בוהק אחד לשני? מניפסט הגורל? כל החרטה-ברטה הזה? אולי שוויון יכול להיות ה"מערב" החדש. איך זה נשמע?
הגיע הזמן להתקדם אם כך, כי הפחד כה לא הולם את האומה שלנו ואת טבענו, ואני, כשלעצמי, מצפה ליותר מזה.
לא רק מעצמי. ממך.
הערת המתרגמת
(1) אנשים שהוגדרו כבעלי מגדר מסוים בעת לידתם, בהתבסס על מינם, וחשים כי תיאור זה מייצג נאמנה את זהותם המגדרית. שלא כמו טרנסג'נדרים.
(2) לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנס וקוויר – מבוסס על האל"ף-בי"ת האנגלי; LGBTQ – Lesbian, Gay, Bi, Trans and Queer.
rm.נתבקשתי לתרגם את זה לעברית וכך עשיתי, הנה הוא להנאתכם ולידיעתכם.
תודה
morin, על העריכה הלשונית.שוויון אינו נושא בר וויכוח/ מאת רָשֶיילִין מַלְטִיז
אני חיה במדינה בה אסור שיהיו לי את אותם זכויות כמו לאדם סיסג'נדר(1) במערכת יחסים הטרוסקסואלית. זו משמעותו של החוק להגנת הנישואין (Defense of Marriage Act) ושלל חוקים אחרים המתייחסים לחיים של אנשים להט"בקים(2).
אולם, זוהי הנקודה – ואני מניחה שאני משכנעת את המשוכנעים כאן, אך לא ניתן לדעת מי יתקל בבלוג שלי – כל הדברים הקשורים לחוק הגנת הנישואין וחבריהם משפיעים גם עליכם, הסטרייטים הסיסג'נדרים.
באמת.
כי אף פעם לא ניתן לדעת כיצד חייך יראו.
אני לא אומרת שאת תהפכי ללסבית פתאום ואנחנו בהחלט לא מגייסים. (קראתם את הבלוג שלי? ממתי יש לנו זמן לגייס בכלל?) אבל אני חושבת שאנו – אנו, כבני אדם – מגיעים לנקודה מסויימת בחיים בה אנחנו מביטים סביב ואומרים: "לא חשבתי שלכאן אגיע".
נכון, כשהייתי בת תשע עשרה התאהבתי בבחורה, אבל ביליתי את מרבית שנות העשרים שלי לגמרי מאוהבת בגברים ורציתי תינוק אחרי תינוק.
לא חשבתי שאעבוד במשהו אחר חוץ מעיתונאות. לא חשבתי שאזדקק להפלה מלאכותית. לא חשבתי שאי פעם אלבש חליפה ללא קפלים ושהיא תתאים לי בצורה מושלמת. לא חשבתי שאגור בהארלם. לא חשבתי שאחלה במחלה אוטואימונית. לא חשבתי שאעסוק באתלטיקה.
לא חשבתי שהורי יאהבו את בת-הזוג שלי יותר מכל בחור שאי פעם הבאתי הביתה.
לא חשבתי.
רובנו לא חושבים.
הורי בהחלט לא חשבו שהילדה שלהם תהיה גאה.
אז מי שלא קוראת את זה, אם עוד לא הבנת את זה, חייך יפתיעו אותך.
ועד שצרור של חוקים ישתנו, יום אחד (אם זה עוד לא קרה, אם זה לא קורה כל הזמן) אתה תשב בבר, או בארוחת בהריים, או בסלון של חברים, או במטבח הורייך ותקלוט שאיכשהו, משום מה, אתה ומישהו אחר בחדר, אינכם שווים בעיני החוק. ובין אם אתה יוצא נשכר או לא, אם תקחו רגע לחשוב על הסיטואציה ומשמעותה, היא תצמרר אותך עד לשד עצמותייך.
אני גרה בארצות הברית. ובלתי חוקי להתייחס אלי באופן שווה לחלקכם.
הנקודה אליה אני רוצה להתייחס עכשיו – וזה מה שאני עושה, מתייחסת אליה כדי שלא אצטרך להיכנס לסלון שלנו ולהתרעם בפני בת זוגתי, שוב, אודות החוק להגנת הנישואין ואובמה ועל כמה נלחמנו ועל כמה עוד נשאר להלחם ולמה אי אפשר לחכות כי זה לא הוגן שיש אנשים שחולפים בעולם הזה בלי לדעת ולו מראית עין של שוויון ואת הקונוטציה התרבותית שלה לכבוד – זה שהשוויון שלי כאדם אינו נושא בר וויכוח.
כמובן, פרשנים יכולים לדבר על זה, כנסיות יכולות להטיף. אובמה יכול להגיד שהמדינה צריכה להתקדם ביחד לעבר פשרה בנושא. אני יכולה להיות ערטילאית, ויכולים לומר לי שאני חסרת סבלנות או לא בשלה פוליטית. לעזאזל, הממשלה שלי יכולה להנפיק טעונים חוקיים הרומזים שאני פדופילית זיינת-כלבים.
אבל הנה הנקודה. השוויון שלי? אינו נושא בר וויכוח. כי אני טובה באותה מידה כמוך. אני איני נחותה ממך מעצם טבעי, או פשוט מתוך הצורך הרטורי לשיטחיות בדיון אודות זהות. יש בי את אותה חיוניות כמו כל אחד אחר.
כך שאתם יכולים לדון בזה כמה שבא לכם. ממוסר ועד נקודות הזמן לקבלה חברתית.
אבל זה לא משנה דבר.
זה לא משנה אותי.
זה לא משנה את האצילות האכזרית איתה להטב"קים לומדים לחיות מהרגע בו הם מזהים שהם נתפסים כאחרים, למרות ש, אתם יודעים, אנחנו לא.
אנחנו בדיוק כמוכם: אנשים רגילים, שעובדים קשה מדי, ושוכחים לקנות חלב במכולת. אנחנו בדיוק כמוכם: משתאים אל מול היופי הפשוט ואל מול החריפות הנוקבת של האבסורד והטיפשי שהוא הוא החוויה האנושית.
כך שבסדר, התדיינו כמה שאתם רוצים. אבל זה לא משנה. כי אתם לא מבזבזים את זמננו, אלא את זמנכם.
אז בואו נתגבר על זה וננקה את החרא הזה.
העניין הזה בנושא החוק להגנת הנישואין: זה פשוט מביך.
זה מפחית מערכנו.
וכשאני אומרת ערכנו, אני לא מתכוונת ללהטב"ק, אלא לכולנו. אני מתכוונת שזה גורם לנו להראות כמו אוסף של ילדים מפוחדים.
ואולי אנחנו אכן כאלה.
כולנו, לפעמים, מגששים באפלה. אבל לפעמים, הדרך היחידה להתמודד עם הפחד היא פשוט... להעמיד פנים שאנחנו לא מפחדים, ולהכריח את עצמנו לנשום עד בוא השחר.
ואנחנו יכולים לעשות זאת, לא? המיתוס של אמריקה מגיע עד שם, נכון? מאוקיינוס בוהק אחד לשני? מניפסט הגורל? כל החרטה-ברטה הזה? אולי שוויון יכול להיות ה"מערב" החדש. איך זה נשמע?
הגיע הזמן להתקדם אם כך, כי הפחד כה לא הולם את האומה שלנו ואת טבענו, ואני, כשלעצמי, מצפה ליותר מזה.
לא רק מעצמי. ממך.
הערת המתרגמת
(1) אנשים שהוגדרו כבעלי מגדר מסוים בעת לידתם, בהתבסס על מינם, וחשים כי תיאור זה מייצג נאמנה את זהותם המגדרית. שלא כמו טרנסג'נדרים.
(2) לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנס וקוויר – מבוסס על האל"ף-בי"ת האנגלי; LGBTQ – Lesbian, Gay, Bi, Trans and Queer.
![[identity profile]](https://www.dreamwidth.org/img/silk/identity/openid.png){kind=small}
no subject
Date: 2009-06-21 04:46 pm (UTC)