רשומה מיוחדת לתשעה באב

[eumelia]

שם המשפחה "כהן" הוא שם המשפחה הנפוץ ביותר בקרב יהודי ישראל והגולה.
"לוי" הוא במקום השני ואף תיקו.

משפחתי הם נצר לאותם כוהנים עתיקים ששמרו על בית המקדש ועל קודש הקודשים, למרות ששם המשפחה שלנו אינו "כהן" (או קהאן, או קוגן, או אף וריאציה אחרת ל"כהן" העברי).

אנחנו לא דתיים, אנחנו בקושי מסורתיים (אני אישית, אגנוסטית ואין לי תועלת בטקסים השבועיים של הדלקת נרות יום שישי או קידוש היין והלחם לפני ארוחת יום שישי כאשר אנחנו בכלל לא שומרים שבת).
בכל זאת, היותם כוהנים משפיעה על אבי ועל אחי. הם לא נכנסים לבתי קברות (המתים הם טמאים), ביום כיפור הם מברכים על בית הכנסת בו אנחנו נוכחים פעם בשנה בחגי תשרי (אני משתתפת רק ביום כיפור כי אני אוהבת את המזמורים, אני אפילו צמה. בעיקר בגלל שיותר קל לצום בחברה).

לפעמים אני מפנטזת שאני חיה בשטעטל בליטא לפני 150 ושבתור בת של כהן אני שידך מוצלח במיוחד ושבעלי הוא בעצמו כהן - כי רק הטובים ביותר לבנות נבחרות - ושאני בתור אישה מבוגרת בת 23 כבר יש לי 6 ילדים שלומדים חדר, גמרה, משנה, תלמוד ובקרוב יהיו ברי מצווה (הבנות לא צריכות, כמובן). ואז אני שומעת את אמא או אבא מדברים על חברים דתיים שלהם ועד כמה הם מטורפים.

אני לא דתייה, אבל אני כן מגדירה את עצמי כיהודיה מכל מני סיבות, בעיקר תרבותיות, למרות שבארץ יהדות-תרבותית אינה "נחשבת" כמו הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי, שהם הזרמים הגדולים ביותר למעשה מחוץ לישראל. בגלל הזיקה שלי לתרבות אני יכולה להבין את הרצון לשמר את המסורות העתיקות ואת ההיסטוריה של הדת - למרות שהיא לעתים סותרת היסטוריות אחרות.

מה שאני לא מבינה זה הרצון לחיות בפנטזיה השטעטלית (ומקבילתה המזרחית והספרדית). ואם חיים בפנטזיה הזו תחיו בה בלי לערב בה את כל הציבור שלא רוצה לקחת בזה חלק.
החוצפה של המגזר החרדי והדתי בכלל מקומם אותי ואת מרבית מכריי בה לידי ביטוי בעיקר בתשעה באב.

תשעה באב, תאריך חורבן בית שני.

בסיידר, נו היה.
פעמיים היה והלך.
היהדות גם היא לא מה שהייתה אז.
אני חייבת לציין שגם לפני שנהייתי צמחונית המחשבה על להקריב עולה בחג העבירה בי חלחלה.
מרבית תרי"ג מצוות לא ניתן בכלל לקיים בגלל שאין בית מקדש.
אנחנו איננו עובדי אדמה ואלילים (למרות שהרבה מהציבור נראה ככה - נערי הגבעות מישהו?) למה? למה שנרצה בית מקדש שלישי, עם סומכים על הישגי עברינו גם הוא יהיה נדון לכלייה מתישהו.
מה גם, למה אבא שלי יוותר על בית המרקחת שלו? שאחי יוותר על משרה בהיי-טק בשביל לנקות את הר הבית?
אמממ, איך אומרים? טפו?

שלא תטעו, רוצים לצום, צומו. אני אגיד למישהו איך לחיות את חייו?
משום מה אני לא מצפה את אותה נימה מאותם "שומרי מצוות".

אני לא מכניסה את כל החרדים והדתיים לאותו סל. יש לי בני משפחה וחברים מסורתיים בהרבה ממני, שמאמינים באלוהים ואף שומרים שבת, אבל הכח התרבותי והחברתי שיש למגזר על כולנו הוא הרבה יותר חזק ממה שניתן לתאר ברשומה אחת קטנה.

Comments

[schemingreader.livejournal.com]

(You have just no idea how difficult it is for me to read real, colloquial Hebrew. I can't figure out what "hudim" are, that you are putting in the same basket with datiim. I realize I could get up and get my Alcalay dictionary, but I'm pretending that I'm only online to do work--since it's 9 Av. So if I get anything wrong here, forgive me.)

It's always been interesting to me that so many Jews are named Cohen or Levi. I think a lot of people maintained Jewish identity because they knew they had that special status. I also suspect that the decision of the Jews in the Babylonian exile to remember that status was the reason that we became the Jews we are today.

But, your sweet shtetl fantasy aside, I don't think it was a historical reality that a bat cohen would have had a better shidduch. My maternal grandfather was a cohen, and told me a sad story when I was a child (I think he was taking valium at the time, so that might have made him sadder in telling it!) about how, in the first decades of the 20th century in New York, his father was prevented from teaching him to do duchenen (the birkat cohanim) because he regularly worked on Shabbat.

Which makes your story about your dad and your brother doing it kind of strange, but whatever. (This is the same brother who told me he thinks that it's possible Hadrian proposed building Aelia Capitolina in response to the Bar Kochba rebellion instead of the other way around? Very interesting.)

I have a much stronger response to the destruction of shtetl life than I do to the destruction of sacrificial Judaism, but the same historical nostalgia motivates both. At the time of the writing of Jeremiah and Lamentations (and some of Isaiah, which we read this morning in Shabbat services) the Israelites had social critics pointing out the crazy inequities in the society. In the period of the flourishing of E. European Jewish culture in the shtetl, there were also social critics, from both the left and the right.

Somehow I look back on that cultural unity and feel impressed by the capacity of Jews to be self-critical of social injustice. It's not that I don't see the problems in Jewish religion (which is, after all, a facet of Jewish culture, or at least you can think of it that way.) It's that I look back to greater unity and to the social critics of yesterday, who were our precursors.

When I was trying to describe this holiday to a non-Jewish friend earlier, I said it could have been the one Woody Allen was talking about with his line, "the holiday celebrating God's reneging on every promise"--though of course, if that's what it is, how are you going to fast if you live in Israel? On the other hand, if it's a day when we fast because we lost our sacred places due to internal strife, the so-called "causeless-hatred"--well, I could fast for a week about some of the stuff that's going on in the Jewish world right now. Probably I'll fast until minchah, though, as that's my husband's family custom.

[eumelia.livejournal.com]

The shul we go to is Conservative so it's much more lax about Shabbat and stuff, people regularly drive there on Shabbat (though not on Yom Kippur which in Israel is kind of a special day, when it comes to keeping quiet and no driving or opening shops and such) and our shul also only does the birkat cohanim on Yom Kippur (which is another reason I only go on that day, I enjoy seeing my brother and Dad in their talleisim and do the Vulcan salute ;).

I always consider my social criticism and self-awareness a part of Jewishness which confuses a lot of my secular friends some of whom really feel no connection to the fact that they are Jewish, they're just Israeli.

Judaism here is conflated very, very strongly with Zionism, so a lot of anti-Zionist activists or post-Zionists activists are called self-hating Jews (it's happened to me, what an insult, seriously) or the they themselves renounce their Jewishness because it's a part of the oppressive system etc. etc.
Which is really sad, but I was raised in an immigrant family despite being a sabra and thus my exposure to Judaism wasn't merely the public education system and the local Israeli shuls.
Our shul is very Anglo, so the influence concepts spoken about are also not the kind you'd hear in other Israeli shuls.

Have an easy fast!

[(Anonymous)]

אני לא כל כך מבין מה מטריד אותך...

שיש חג ט' באב? איך זה שונה מפסח או פורים? גם שם אנחנו זוכרים איך ניסו להשמיד אותנו אבל הנה אנחנו כאן - כמו כל החגים שלנו כמעט...

רוני

[eumelia.livejournal.com]

לא מטרידה אותי העובדה שהיום הזה קיים, וזה לא יום חג, זהו יום צום.
מטריד אותי, שהיום הזה נכנס לתודעה הציבורית ומשפיעה על עסקיו, אם זה היה באמת חשוב אז היו מדברים על משמעות ימי בין המיצרים ולא רק על חורבן בית המקדש שאינו רלוונטי כלל לחיינו - כל שאר החגים יש בהם נופך מודרני היום וניתן להפוך אותם לרלוונטים לחיים שלנו לא רק באמצעות ההיסטוריה שהם מספרים.

בדוגרי, מטריד אותי, בתור חילונית,שהחג הזה מקבל יותר ויותר דגש בשנים האחרונות.

[(Anonymous)]

שוב, אני לא מוצא הבדל מהותי בית פורים ופסח לט' באב, למעט העובדה שהסיפור ההיסטורי ב-ט' באב "לא נגמר טוב" כמו בחגים ולכן זה באמת מועד ולא חג, שמצויין ע"י צום... גם בציבור הדתי יש הבדל בין המועדים המובילים לט' באב ול-ט' באב עצמו. אני לא חושב שכחברה אנחנו צריכים להגיד הכל או כלום.

זה עוד מועד ויש לכולנו אפשרות להתייחס אליו יותר ברצינות ופחות בהתאם לאמונתנו והוא זוכה גם להתייחסות מצד רשתות התקשורת הממלכתיות...

בנתיים ישראל הופכת ליותר חילונית מאשר דתית... לא נראה לי שט' באב הוא אבן יסוד במחלוקת הדתית-חילונית של מדינת ישראל...