קצת אינטרוספקטיבה על מה שקרה לי במהלך השבוע

אני מודה ומתוודה, אני קצת משוגעת.
לא במובן פסיכוטי וגם לא יותר מדי, אבל כן... יש בי שיגעון מסויים.
אני מאד מרוצה שסוף סוף קיבלתי והפנמתי את הדבר, כיוון שיכולתי להמשיך בחיי במחשבה שטוב, אני אולי קצת לא נורמלית, אבל לפחות אני לא מטורפת.
כך חשבתי.

ממש טעיתי.

אני כן מטורפת, הרי לולאי הייתי קצת מטורפת, לא הייתי מסוגלת להתלהב מהדברים הקטנים של חיי.
לולאי היה בי את השיגעון הקטן לא הייתי מסוגלת ללכת לישון כל לילה האחת לפנות בוקר, לקום בשבע, ללכת לעבודה ושוב ללכת לאייקון, בידיעה שאייקון תרבות נמצא שם.
אם לא היה לי את האי-שפיות הזו, לא הייתה לי אובססיה.
אני אוהבת את האובססיה, זה פתח ועודנו פותח עולמות חדשים (וישנים) אל תוכם אני נופלת, מטיילת ומחפשת... משהו.

אמנם אני מטורפת... קלות... אני יודעת מהם הגבולות שלי.
אני יודעת היכן אני נמצאת ולמה אני אובססיבית לגבי הדברים שיש לי כלפיהם אובססיה, וזה כולל את ההערצה לאנשים כמו גיימן, פראטצ'אט, וודון ועוד כמה אינדיבידואלים.
אני מאד, מאד אוהבת את מה שניל גיימן כתב.
כולם יודעים את זה.
אני התנהגתי קצת כמו מפגרת השבוע, בגלל שניל גיימן בארץ.
אני רק מקווה שאצליח להרים את עצמי מהשפל אליו הגעתי.
אני מתנצלת morin אם גרמתי לך לאי נוחות או שגרמתי לך להרגיש שניצלתי אותך.

דבר אחד אומר לזכותי, לא אעמוד בתור יום לחתימות כי כבר יש לי חתימות, למה שאעמוד בתור לשעה על מנת להיפגש עם בן אדם עמו כבר שוחחתי והצטלמתי.
לא נראה לי חברי במיוחד (וזוהי קהילה קטנה סה"כ) לקחת את מקומו או מקומה של עוד מעריץ או מעריצה רק בגלל שאני רוצה עוד חתימות ומפגשים.
אני לא עד כדי כך אובססיבית.

הוא גם לא חתם לי על השדיים, לא ביקשתי וגם כשהייתי טינאייג'רית לא הייתי מבקשת. אני חושבת שחבל למי שביקש חתימה על הגוף, הרי דיו לא נשאר לנצח ולמרות הנחמדות המשוועת של מר גיימן, אני יכולה רק לתאר לעצמי שנמאס לו מבחורות בנות 15-16 שמוציאות ציץ לחתימה.

אנשים, חברים, מכרים וזרים*, ניל גיימן הינו בן אנוש, מוכשר ומקורי, אך בן סה"כ בן אדם, עם משפחה וחברים משלו. הוא אינו אדם "מוזר וחולני". לעמוד מול בן אדם, אמן ולהגיד לו, "אני סוגדת לך" נראה לי תמוה.
אבל זו רק אני.
לסגוד למישהו זה בערך כמו לשנוא מישהו – אתה* מפעיל הרבה מערכות בגוף במחשבות על אותו אדם ובסופו של דבר לא יצא מזה כלום חוץ מתחושה ריקה כזו של "האם זה באמת משנה לאותו אדם שאני מרגיש ככה".

התשובה היא, ככל הנראה, לא ממש.

*נכתב בלשון זכר, אך הכוונה היא לכל לכל לשונות באשר הן ואלה.