קצת אינטרוספקטיבה על מה שקרה לי במהלך השבוע

[eumelia]

אני מודה ומתוודה, אני קצת משוגעת.
לא במובן פסיכוטי וגם לא יותר מדי, אבל כן... יש בי שיגעון מסויים.
אני מאד מרוצה שסוף סוף קיבלתי והפנמתי את הדבר, כיוון שיכולתי להמשיך בחיי במחשבה שטוב, אני אולי קצת לא נורמלית, אבל לפחות אני לא מטורפת.
כך חשבתי.

ממש טעיתי.

אני כן מטורפת, הרי לולאי הייתי קצת מטורפת, לא הייתי מסוגלת להתלהב מהדברים הקטנים של חיי.
לולאי היה בי את השיגעון הקטן לא הייתי מסוגלת ללכת לישון כל לילה האחת לפנות בוקר, לקום בשבע, ללכת לעבודה ושוב ללכת לאייקון, בידיעה שאייקון תרבות נמצא שם.
אם לא היה לי את האי-שפיות הזו, לא הייתה לי אובססיה.
אני אוהבת את האובססיה, זה פתח ועודנו פותח עולמות חדשים (וישנים) אל תוכם אני נופלת, מטיילת ומחפשת... משהו.

אמנם אני מטורפת... קלות... אני יודעת מהם הגבולות שלי.
אני יודעת היכן אני נמצאת ולמה אני אובססיבית לגבי הדברים שיש לי כלפיהם אובססיה, וזה כולל את ההערצה לאנשים כמו גיימן, פראטצ'אט, וודון ועוד כמה אינדיבידואלים.
אני מאד, מאד אוהבת את מה שניל גיימן כתב.
כולם יודעים את זה.
אני התנהגתי קצת כמו מפגרת השבוע, בגלל שניל גיימן בארץ.
אני רק מקווה שאצליח להרים את עצמי מהשפל אליו הגעתי.
אני מתנצלת morin אם גרמתי לך לאי נוחות או שגרמתי לך להרגיש שניצלתי אותך.

דבר אחד אומר לזכותי, לא אעמוד בתור יום לחתימות כי כבר יש לי חתימות, למה שאעמוד בתור לשעה על מנת להיפגש עם בן אדם עמו כבר שוחחתי והצטלמתי.
לא נראה לי חברי במיוחד (וזוהי קהילה קטנה סה"כ) לקחת את מקומו או מקומה של עוד מעריץ או מעריצה רק בגלל שאני רוצה עוד חתימות ומפגשים.
אני לא עד כדי כך אובססיבית.

הוא גם לא חתם לי על השדיים, לא ביקשתי וגם כשהייתי טינאייג'רית לא הייתי מבקשת. אני חושבת שחבל למי שביקש חתימה על הגוף, הרי דיו לא נשאר לנצח ולמרות הנחמדות המשוועת של מר גיימן, אני יכולה רק לתאר לעצמי שנמאס לו מבחורות בנות 15-16 שמוציאות ציץ לחתימה.

אנשים, חברים, מכרים וזרים*, ניל גיימן הינו בן אנוש, מוכשר ומקורי, אך בן סה"כ בן אדם, עם משפחה וחברים משלו. הוא אינו אדם "מוזר וחולני". לעמוד מול בן אדם, אמן ולהגיד לו, "אני סוגדת לך" נראה לי תמוה.
אבל זו רק אני.
לסגוד למישהו זה בערך כמו לשנוא מישהו – אתה* מפעיל הרבה מערכות בגוף במחשבות על אותו אדם ובסופו של דבר לא יצא מזה כלום חוץ מתחושה ריקה כזו של "האם זה באמת משנה לאותו אדם שאני מרגיש ככה".

התשובה היא, ככל הנראה, לא ממש.

*נכתב בלשון זכר, אך הכוונה היא לכל לכל לשונות באשר הן ואלה.

Comments

[hagar-972.livejournal.com]

חומד, זו משמעות המילה "מעריץ", את יודעת. אתה קצת עושה מעצמך שטויות לפעמים. עברית מציעה לנו את ההבדלה החביבה בין "חובב" ו-"מעריץ"; המילה fan שאנחנו נוטות להשתמש בה באנגלית היא יותר המשמעות השנייה מהראשונה, וקרובה למילה fancy - מילה המשמשת לתיאור שיגעון קל, או התאהבות (שהיא סוג מאוד ספציפי של שיגעון קל, לא?).

ועכשיו, לפינת הנודניק:
"למה שאאמוד בתור לשעה" - למה שאעמוד בתור שעה
"...ולהגיד לו, "אני סוגדת לך" נראה לי תמוהה" - תמוה (ta-moo-ha). "תמוהה" (tmoo-hah)זה בנקבה - "ההחלטה הזו ניראת לי תמוהה".

[eumelia.livejournal.com]

או, רק שתי טעויות, אני ממש השתפרתי :)

מה הייתי עושה ללא פינת הנודניק שלך?

[antongarou.livejournal.com]

למעשה הניתוח ששמעתי הוא שהמקור של fan היא המילה fanatic שמשמעה "קנאי" כי אם את חושבת על זה fans "כבדים" בדר"כ מאוד קנאים לנושא שהם fans שלו- יהיו אלה קומיקס, ספרים או בית"ר ירושלים

[angeleyes1701.livejournal.com]

יקירה, היית צריכה לראות אותי כשקלאודיה קריסטיאן הייתה בארץ. לא אכלתי שלושה ימים והתקשתי להרדם. הברכיים שלי הפכו לג'לי בכל פעם שראיתי אותה ועקבתי אחריה כמו כלבלב חולה אהבה.

הייתי מבקשת ממנה לחתום לי על החזה אם הייתי חושבת שהיא תסכים.

אז תאמיני לי, טירוף זה חיובי ואפילו בריא, במידה מסויימת. תהני ממנו.

[warlordkittens.livejournal.com]

יפה אמרת.
היום הייתי בהחתמות והיו מלא אנשים שכבר חתמו להם על שני דברים והם רצו שלישי. . . וגם, האירוע היה אמור להתחיל ב3 אבל החליטו לחלק מספרים כבר בשעה 1:30. בקיצור, סתם חרא ואני לא יודעת למה טרחתי לכתוב אותו בכלל. :)

[mousa.livejournal.com]

יש כמה סופרים שאני מאוד אוהבת את העבודה שלהם. כנראה שאם יצא לי לפגוש אותם אני מאוד אשמח לדבר איתם על כל מני דברים, כי הם אנשים מעניינים ומוצלחים והרעיונות שלהם מוצאים חן בעיני. אבל קשה לי להכנס לקטע של הערצה. ברור לי שהעולם מלא באנשים מגניבים ומעניינים - את חלקם אני כבר מכירה והם חברים שלי, את חלקם לא פגשתי עדיין והם יהיו חברים שלי בעתיד, וחלקם הצליחו בזכות התכונות האלה והם מאוד מפורסמים. לכן קשה לי להעריץ אותם - כי יש לי חברים מוצלחים באותה מידה, שמגיע להם להיות מפורסמים באותה מידה, וזה פשוט עניין של זמן... את החברים שלי אני מעריכה מאוד, לא מעריצה.

עניין אחר הוא שלפעמים אני חושבת: הוא אדם בדיוק כמוני. למעשה, הוא הצליח יותר ממני ויש לו רעיונות יותר מוצלחים משלי. מה שיחה איתי תתרום לו? יש לו אישה, ילדים, חברים שהוא בחר. הוא ודאי שמח לשמוע שאני אוהבת את הסיפורים שהוא כותב, אבל למה שהוא יתעניין בי מעבר לזה? כמו שאני לא מתעניינת בחיים האישיים שלו. אלא אם יש יותר זמן לדבר מאשר כמה דקות באירוע חתימות, ואז יש מצב ליצור קשר. אבל פגישה של כמה דקות - היא כנראה לא תשנה בכלל.

[antongarou.livejournal.com]

As a friend of mine remarked "It's only logical to ask signatures on body parts if you go straight to a tattoo parlor to make it permanent".

OTOH teenaged fangirls and logic don't have much to do with each other.