?פמיניסטית מתלהמת

הפוסט הזה נכתב בעקבות תגובה מעצבנת באתר "עין הדג".

לסרטים, תכניות טלויזיה ושאר מיני מדיה, נאמר שיש להם "קהלי יעד". ולמרות זאת, קוראיי היקרים, אני לא מאמינה שדעתי צריכה להיות מבוטלת (גם אם זה היה בעקיפין) כיוון שאני, כביכול, לא חברה ב"קהל היעד" של הסרט הספציפי הזה.
על התפיסה הזו אני שמה את הכוס השעיר שלי.

אם סרט "בנים" הינו סרט הסובב סביב העובדה שיש בו אלימות, דם, ציצים וכתיבה מחורבנת, אז נכון, אני לא אוהבת סרטים כאלה ואני גם לא "קהל היעד" שלהם. אני מנסה להימנע מלהגדיר בצורה מגדרית סרטים, זה יוצר מסגרות סטריאוטיפיות שאח"כ קשה לשבור.
אני נהנית מסרטים שיש בהם אלימות, לא מהאלימות עצמה, אלא בגלל שזהו חלק מהחיים שמציגים גם בקולנוע, כי יש בחיים דברים לא נחמדים כל כך. אבל החשיבה האימבצילית שכיוון שאני אישה, סליחה בת, אני לא אוהב את זה!?
זה מטריף לי את השכל.

הלו! "להרוג את ביל" (טרנטינו) זה סרט בנות? ו"האלמנט החמישי" (בסון)? ו"באפי" (וודון) ו"זינה" (ריימי)?
התשובה היא "כן" אלה סרטי בנות... אבל גם בנים. וסדרות טלויזיה כמובן.
יש גם סרטים נטולי נשים שאני מאד אוהבת כמו "כלבי אשמורת" ו"הבריחה הגדולה". אלה דוגרי סרטי "בנים".

לא בכדי אני מזכירה את טרנטינו (שאני מאד אוהבת כבמאי) – הסטייליזציה של האלימות כמוטיב מופיעה גם אצל פרנק מילר (שכתב וביים את "עיר החטאים" ועכשיו כתב והפיק את "300" עליו נתתי את תגובתי ב"עין הדג"). אבל יש הבדל מהותי, לדעתי, בין השני יוצרים גברברים אלה: טרנטינו אינו יוצר סרטים המיועדים למכונות טסטוסטרון נטולות מחשבה. מילר כן.
מילא האלימות, באמת שזה לא מזיז לי, מגעיל כן אבל ב'סדר, נניח. הענין העקרוני הוא שמילר יצר סרטים בו המיזוגניות והומופוביה היא כל כך ברורה שזה מבחיל. טרנטינו, לדעתי, יצר סרטים בהם הנשים אינן שם אך ורק לרצות את הגברים למטרות סקס ואלימות, לדוגמא.

לא נכנסתי לזה בתגובותי ב"עין הדג" כי אני יודעת לאן התגובות היו הולכות: "אוף, עוד פמיניסטית", "מה את כל כך רגישה?!", "תפסיקי לבלבל את המח ופשוט תהני מהסרט" וכדומה. איך אני יודעת?
כיוון אני פמיניסטית מתלהמת שנהנית מסרטי "בנים" והייתה רוצה שדעתה על סרטים שמטרתם היחידה היא להזרים בסף לכיסים של יוצרים חמדנים ושוביניסטים לא תתבטל מהיותה אישה.
סליחה, בת.