רשומה מיוחדת לתשעה באב

[eumelia]

שם המשפחה "כהן" הוא שם המשפחה הנפוץ ביותר בקרב יהודי ישראל והגולה.
"לוי" הוא במקום השני ואף תיקו.

משפחתי הם נצר לאותם כוהנים עתיקים ששמרו על בית המקדש ועל קודש הקודשים, למרות ששם המשפחה שלנו אינו "כהן" (או קהאן, או קוגן, או אף וריאציה אחרת ל"כהן" העברי).

אנחנו לא דתיים, אנחנו בקושי מסורתיים (אני אישית, אגנוסטית ואין לי תועלת בטקסים השבועיים של הדלקת נרות יום שישי או קידוש היין והלחם לפני ארוחת יום שישי כאשר אנחנו בכלל לא שומרים שבת).
בכל זאת, היותם כוהנים משפיעה על אבי ועל אחי. הם לא נכנסים לבתי קברות (המתים הם טמאים), ביום כיפור הם מברכים על בית הכנסת בו אנחנו נוכחים פעם בשנה בחגי תשרי (אני משתתפת רק ביום כיפור כי אני אוהבת את המזמורים, אני אפילו צמה. בעיקר בגלל שיותר קל לצום בחברה).

לפעמים אני מפנטזת שאני חיה בשטעטל בליטא לפני 150 ושבתור בת של כהן אני שידך מוצלח במיוחד ושבעלי הוא בעצמו כהן - כי רק הטובים ביותר לבנות נבחרות - ושאני בתור אישה מבוגרת בת 23 כבר יש לי 6 ילדים שלומדים חדר, גמרה, משנה, תלמוד ובקרוב יהיו ברי מצווה (הבנות לא צריכות, כמובן). ואז אני שומעת את אמא או אבא מדברים על חברים דתיים שלהם ועד כמה הם מטורפים.

אני לא דתייה, אבל אני כן מגדירה את עצמי כיהודיה מכל מני סיבות, בעיקר תרבותיות, למרות שבארץ יהדות-תרבותית אינה "נחשבת" כמו הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי, שהם הזרמים הגדולים ביותר למעשה מחוץ לישראל. בגלל הזיקה שלי לתרבות אני יכולה להבין את הרצון לשמר את המסורות העתיקות ואת ההיסטוריה של הדת - למרות שהיא לעתים סותרת היסטוריות אחרות.

מה שאני לא מבינה זה הרצון לחיות בפנטזיה השטעטלית (ומקבילתה המזרחית והספרדית). ואם חיים בפנטזיה הזו תחיו בה בלי לערב בה את כל הציבור שלא רוצה לקחת בזה חלק.
החוצפה של המגזר החרדי והדתי בכלל מקומם אותי ואת מרבית מכריי בה לידי ביטוי בעיקר בתשעה באב.

תשעה באב, תאריך חורבן בית שני.

בסיידר, נו היה.
פעמיים היה והלך.
היהדות גם היא לא מה שהייתה אז.
אני חייבת לציין שגם לפני שנהייתי צמחונית המחשבה על להקריב עולה בחג העבירה בי חלחלה.
מרבית תרי"ג מצוות לא ניתן בכלל לקיים בגלל שאין בית מקדש.
אנחנו איננו עובדי אדמה ואלילים (למרות שהרבה מהציבור נראה ככה - נערי הגבעות מישהו?) למה? למה שנרצה בית מקדש שלישי, עם סומכים על הישגי עברינו גם הוא יהיה נדון לכלייה מתישהו.
מה גם, למה אבא שלי יוותר על בית המרקחת שלו? שאחי יוותר על משרה בהיי-טק בשביל לנקות את הר הבית?
אמממ, איך אומרים? טפו?

שלא תטעו, רוצים לצום, צומו. אני אגיד למישהו איך לחיות את חייו?
משום מה אני לא מצפה את אותה נימה מאותם "שומרי מצוות".

אני לא מכניסה את כל החרדים והדתיים לאותו סל. יש לי בני משפחה וחברים מסורתיים בהרבה ממני, שמאמינים באלוהים ואף שומרים שבת, אבל הכח התרבותי והחברתי שיש למגזר על כולנו הוא הרבה יותר חזק ממה שניתן לתאר ברשומה אחת קטנה.