eumelia: (Default)

לא כתבתי רשומה על החוק וההליך המזופת שעובר חוק המאגר הביומטרי של ח"כ שטרית, בעיקר משום שטובים ורהוטים ממני עשו ועושים זאת.
אולם, אתמול החוק היה אמור לעבור בכנסת עבור קריאה, וזה לא נעשה. כנראה שסוף סוף לוקחים את האינטרנט ברצינות.
כל כך ברצינות שח"כ שטרית וזוגתו רותי שטרית דרשו להוריד רשומה שקראתי רק לפני כמה ימים מהבלוגוספירה.
למה?
משום שאפ פוקס, כותב הרשומה, העז להעלות תהיות ושאלות אודות החכמה והלגיטימיות של המאגר הביומטרי.
למי שאינו יודע, חוק המאגר הביומטרי, בקצרה, עוסק בהנפקת תעודות זהות "חכמות", יעני, כאלו שנושאות מידע אודות אותו מספר זהות שרק דרך מאפיינית ביולוגים מסויימים (טביעת אצבע, טביעת רשתית, דגימת דם וכיו"ב) יזוהה בתור בעל הזהות האמיתית המשתייכת לתעודת הזהות.
אה, כן, ואגירת כל אותו המידע. כולו. בתוך מאגר אחד גדול.
אחד ויחיד וענק שנתון לשליטת המדינה.

ממש בא לי להכנס לדיון אודות ביו-כוח אבל אני אמנע מעצמי את התענוג. אוי פוקו, אוי אלתוסר.

טוב הייתי פלצנית מספיק.

כאמור, הזוג שטרית החליטו שתכני האינטרנט דווקא כן נתונים לצנזור ובאמצעות טקטיקות מבחילות במיוחד (נקרא להם עורכי דין, ואני רוצה לציין שלא כל עורכי הדין הם נבלות, אחותי היא אדם טוב לב, אנושית ובעלת חוש צדק מהדרגה הראשונה... לו רק וכלבני האדם היו כמוה)יצרו לחץ להורדת הרשומה המקורית מהאתר חורים ברשת.

ובכן, מכיוון שהאינטרנט זוכר דברים, הרשומה עדיין קיימת וכמו כל דבר באינטנט היא ניתנת לציטוט.

דבריו של אפי פוקס:

במהלך תהליך החקיקה תהו עיתונאים ואזרחים באשר לאופן הנמרץ בו דחף חבר הכנסת מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, את ההצעה. רבים ואני בתוכם סברנו כי העמדה בה מצדד שטרית לגיטימית גם אם אין מסכימים לה. אך ח"כ שטרית לא לא בחן חלופות למאגר, הוא אישר לבדו סעיפים בהצעת החוק מאחר וחברי הכנסת האחרים נעדרו. דיון בכנסת בעניין דליפת מידע האזרחים לרשת נמשך נמשך חצי שעה בלבד.

בסיום המושב אתמול (ה') בו אושרה ההצעה בוועדה המיוחדת שמינתה הכנסת ביקש שטרית להציג לוועדה בהליך חריג את מנכ"ל חברת OTI, שקיבל את רשות הדיבור, מרוצה לגמרי. משתתפי הוועדה הביעו פליאה על פשר המעמד שהתקיים לאחר שהחוק כבר אושר.

OTI היא חברת אבטחת מידע שמרוויחה מפתרונות ביומטריים. עד כאן הכל נראה כשר גם אם עקום, אך מה תאמרו על כך שעוד בשנת 2006 נשמעה ביקורת על כך ש-OTI זכתה במכרז אספקת הכרטיסים החכמים של התחבורה הציבורית בלי מכרז ובאופן לא תקין. מי היה שר התחבורה אז? ניחשתם נכון, מאיר שטרית.

קצת רקע: בשנת 2002. הודיע שר התחבורה דאז, אפרים סנה, כי יפרסם מכרז לרב-קו (הכרטיס החכם, מסמך doc). ההליך נגרר שנים ואז הואץ לקצב שיא.

"גורמים בשוק, המצויים בתחום ושליוו את המכרז בצורה זו או אחרת, העלו מספר שאלות. ראשית, האם היה כאן בכלל מכרז? מאחר ומדובר בטכנולוגיה מסויימת – קליפסו – החליטו במשרד לערוך מכרז סגור. הפנייה, כך טוענים אותם גורמים, היתה אמורה להיות לכל אותם חברות שמופיעות באתר הרשמי של חברת קליפסו העולמית, ואשר יש להן נציגות בישראל. למיטב ידיעתם של אותם גורמים, OTI לא מופיעה באתר של קליפסו". כתבה בדיילי מייל.

זאת ועוד. מדובר בחברה (OTI) ששנכשלה שלוש פעמים בכרז זהה לכך בארה"ב. ח"כ שטרית הציג את היכרותו עם החברה כשטחית על אף שהתנהל מולה באופן הדוק בעבר.

אם לא די בכך, מסתבר שבכיר ב-OTI הוא חבר תנועת "קדימה" וראש מועצת כפר ורדים. האם לא ראוי שמאיר שטרית יחשוף מבעוד מועד את הקשר הזה, גם אם הוא מקרי ותמים, כדי לאפשר קיום של דיון ציבורי נאות בשאלה אם הוא ראוי לערוך הליך חקיקה כזה?

מתוך רדיקל מקלדת

אני שומעת רבות מחברי החיים בבריטניה שגם להם, עכשיו, יש בעיה של תעודות זהות "חכמות", ביומטריה, ביו-כוח ו"מדינת האומנת" כפי שמכנים היום את רשת מצלמות המעגל הסגור הפעיל בערש הדמוקרטיה המודרנית.
אכן תמונות קשות.

חוק המאגר הביומטרי הוא חוק דרקוני ומסוכן. אני לא מופתעת מזה שהמדינה בה אני אזרחית תעלה בדעתה ליצור מאגר כזה ובכך תשתמש בזהות שלי בתור נשק נגדי.
אני קצת מופתעת לשמוע אדישות כגון: "אם לא עשית שום דבר רע, מה יש לך לדאוג".
מי מחליט מהי התנהגות ראויה, טובה ואזרחית מן המניין? מבחינתי אי-ציות אזרחי הוא אבן יסוד של הדמוקרטיה, הזכות להגיד "לך תזדיין, אח גדול", הזכות לנוע במרחב, לומר את דברי ולהוות חלק מההליך הדמוקרטי.
המדינה אמורה להיות שם עבורי.
המדינה אמורה לספק את צרכיי, בין אם אני בעלת "נפש יהודי" ואם לאו.
בלעדיי, חבריי, משפחתי, מכריי והזרים הגרים מעבר לרחוב... לא מתקיימת המדינה.

ואני לא מוכנה להתקרבן תחת הבריונות ותאבת הכח והבצע של חברי הכנסת.

כפי שאמר הגיבור V:
People should not be afraid of their governments. The Government should be afraid of their people.

מי שמעדיף דובר עם קצת יותר כובד:
"When the people fear their government, there is tyranny; when the government fears the people, there is liberty." - Thomas Jefferson.


Vox Pupuli, Vox Dei - קול המון, כקול שדי
eumelia: (Default)
אם אתם זוכרים, לפני כמה ימים העתקתי כאן, בבלוגי הצנוע, רשומה של [livejournal.com profile] rm.
נתבקשתי לתרגם את זה לעברית וכך עשיתי, הנה הוא להנאתכם ולידיעתכם.

תודה [livejournal.com profile] morin, על העריכה הלשונית.

שוויון אינו נושא בר וויכוח/ מאת רָשֶיילִין מַלְטִיז

אני חיה במדינה בה אסור שיהיו לי את אותם זכויות כמו לאדם סיסג'נדר(1) במערכת יחסים הטרוסקסואלית. זו משמעותו של החוק להגנת הנישואין (Defense of Marriage Act) ושלל חוקים אחרים המתייחסים לחיים של אנשים להט"בקים(2).

אולם, זוהי הנקודה – ואני מניחה שאני משכנעת את המשוכנעים כאן, אך לא ניתן לדעת מי יתקל בבלוג שלי – כל הדברים הקשורים לחוק הגנת הנישואין וחבריהם משפיעים גם עליכם, הסטרייטים הסיסג'נדרים.

באמת.

כי אף פעם לא ניתן לדעת כיצד חייך יראו.

אני לא אומרת שאת תהפכי ללסבית פתאום ואנחנו בהחלט לא מגייסים. (קראתם את הבלוג שלי? ממתי יש לנו זמן לגייס בכלל?) אבל אני חושבת שאנו – אנו, כבני אדם – מגיעים לנקודה מסויימת בחיים בה אנחנו מביטים סביב ואומרים: "לא חשבתי שלכאן אגיע".

נכון, כשהייתי בת תשע עשרה התאהבתי בבחורה, אבל ביליתי את מרבית שנות העשרים שלי לגמרי מאוהבת בגברים ורציתי תינוק אחרי תינוק.

לא חשבתי שאעבוד במשהו אחר חוץ מעיתונאות. לא חשבתי שאזדקק להפלה מלאכותית. לא חשבתי שאי פעם אלבש חליפה ללא קפלים ושהיא תתאים לי בצורה מושלמת. לא חשבתי שאגור בהארלם. לא חשבתי שאחלה במחלה אוטואימונית. לא חשבתי שאעסוק באתלטיקה.
לא חשבתי שהורי יאהבו את בת-הזוג שלי יותר מכל בחור שאי פעם הבאתי הביתה.

לא חשבתי.

רובנו לא חושבים.

הורי בהחלט לא חשבו שהילדה שלהם תהיה גאה.

אז מי שלא קוראת את זה, אם עוד לא הבנת את זה, חייך יפתיעו אותך.

ועד שצרור של חוקים ישתנו, יום אחד (אם זה עוד לא קרה, אם זה לא קורה כל הזמן) אתה תשב בבר, או בארוחת בהריים, או בסלון של חברים, או במטבח הורייך ותקלוט שאיכשהו, משום מה, אתה ומישהו אחר בחדר, אינכם שווים בעיני החוק. ובין אם אתה יוצא נשכר או לא, אם תקחו רגע לחשוב על הסיטואציה ומשמעותה, היא תצמרר אותך עד לשד עצמותייך.

אני גרה בארצות הברית. ובלתי חוקי להתייחס אלי באופן שווה לחלקכם.

הנקודה אליה אני רוצה להתייחס עכשיו – וזה מה שאני עושה, מתייחסת אליה כדי שלא אצטרך להיכנס לסלון שלנו ולהתרעם בפני בת זוגתי, שוב, אודות החוק להגנת הנישואין ואובמה ועל כמה נלחמנו ועל כמה עוד נשאר להלחם ולמה אי אפשר לחכות כי זה לא הוגן שיש אנשים שחולפים בעולם הזה בלי לדעת ולו מראית עין של שוויון ואת הקונוטציה התרבותית שלה לכבוד – זה שהשוויון שלי כאדם אינו נושא בר וויכוח.

כמובן, פרשנים יכולים לדבר על זה, כנסיות יכולות להטיף. אובמה יכול להגיד שהמדינה צריכה להתקדם ביחד לעבר פשרה בנושא. אני יכולה להיות ערטילאית, ויכולים לומר לי שאני חסרת סבלנות או לא בשלה פוליטית. לעזאזל, הממשלה שלי יכולה להנפיק טעונים חוקיים הרומזים שאני פדופילית זיינת-כלבים.

אבל הנה הנקודה. השוויון שלי? אינו נושא בר וויכוח. כי אני טובה באותה מידה כמוך. אני איני נחותה ממך מעצם טבעי, או פשוט מתוך הצורך הרטורי לשיטחיות בדיון אודות זהות. יש בי את אותה חיוניות כמו כל אחד אחר.

כך שאתם יכולים לדון בזה כמה שבא לכם. ממוסר ועד נקודות הזמן לקבלה חברתית.

אבל זה לא משנה דבר.

זה לא משנה אותי.

זה לא משנה את האצילות האכזרית איתה להטב"קים לומדים לחיות מהרגע בו הם מזהים שהם נתפסים כאחרים, למרות ש, אתם יודעים, אנחנו לא.

אנחנו בדיוק כמוכם: אנשים רגילים, שעובדים קשה מדי, ושוכחים לקנות חלב במכולת. אנחנו בדיוק כמוכם: משתאים אל מול היופי הפשוט ואל מול החריפות הנוקבת של האבסורד והטיפשי שהוא הוא החוויה האנושית.

כך שבסדר, התדיינו כמה שאתם רוצים. אבל זה לא משנה. כי אתם לא מבזבזים את זמננו, אלא את זמנכם.

אז בואו נתגבר על זה וננקה את החרא הזה.

העניין הזה בנושא החוק להגנת הנישואין: זה פשוט מביך.

זה מפחית מערכנו.

וכשאני אומרת ערכנו, אני לא מתכוונת ללהטב"ק, אלא לכולנו. אני מתכוונת שזה גורם לנו להראות כמו אוסף של ילדים מפוחדים.

ואולי אנחנו אכן כאלה.

כולנו, לפעמים, מגששים באפלה. אבל לפעמים, הדרך היחידה להתמודד עם הפחד היא פשוט... להעמיד פנים שאנחנו לא מפחדים, ולהכריח את עצמנו לנשום עד בוא השחר.

ואנחנו יכולים לעשות זאת, לא? המיתוס של אמריקה מגיע עד שם, נכון? מאוקיינוס בוהק אחד לשני? מניפסט הגורל? כל החרטה-ברטה הזה? אולי שוויון יכול להיות ה"מערב" החדש. איך זה נשמע?

הגיע הזמן להתקדם אם כך, כי הפחד כה לא הולם את האומה שלנו ואת טבענו, ואני, כשלעצמי, מצפה ליותר מזה.

לא רק מעצמי. ממך.

הערת המתרגמת
(1) אנשים שהוגדרו כבעלי מגדר מסוים בעת לידתם, בהתבסס על מינם, וחשים כי תיאור זה מייצג נאמנה את זהותם המגדרית. שלא כמו טרנסג'נדרים.
(2) לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנס וקוויר – מבוסס על האל"ף-בי"ת האנגלי; LGBTQ – Lesbian, Gay, Bi, Trans and Queer.
eumelia: (Default)

הצבעתי.
ביצעתי את זכותי וחובתי בתור אזרחית מדינה דמוקרטית ומודרנית.
השאלה היא האם אשכרה נצליח לשמור עליה ככזו ואף, אם ירצו מורידי הגשם, לשפר אותה.



חד"ש זה "ו" בקלפי.

עכשיו רוצו והצביעו ואם לא לחד"ש, אז למי שאתם מאמינים בו/בה/בהם/בהן ולא נגד.
הצביעו בעד ולא נגד.
eumelia: (Default)

אני לא מתה על מפלגות או מפלגתיות.
אני חושבת שהקשר בין המפלגה שאת בוחרת בה לפוליטיקה איתה את חיה היא די אפסית, הרי רק בזמן בחירות אנחנו בכלל חושבים על המפלגות שאינן בשלטון, או אפילו בקואליציה.

אולם, הייתה מלחמה... עד כמה שהיה אפשר לקרוא להפגזה ההמונית על אזרחים שסביבם גדר "מלחמה".

המלחמה, באופן מפתיע! פרצה חודש וקצת לפני הבחירות הכלליות לכנסת ה-18.
כפי שקוראיי הרגילים יודעים, התנגדתי התנגדות נחרצה לתקיפה הזו, בעיקר שהסיבות והעילות שנתנו לתקשורת לומר לאזרחים (אני ואתן/אתם)סביב פריצת הלחימה היו פשוט שקרים!
ברור שתגובה כלשהי מצד ישראל כלפי ההתקפות של חמא"ס הייתה נחוצה... לפני שמונה שנים.
ברור שחמא"ס הם רעים שתוקפים אזרחים, במיוחד ילדים כשהם בדרך לבית הספר... שמדינת ישראל רק לפני שנתיים התחילה למגן.
אבל עזבו, לא משנה, לא חשוב, אין זה עקרוני כלל וכלל. זוהי היסטוריה ואני כאן לדבר על העכשיו.

בפברואר אני הולכת לממש את זכותי האזרחית ולהצביע בבחירות בפעם הראשונה. כן, אני כבר ילדה גדולה.

במשך שנים ראיתי במרצ המפלגה השפויה ביותר. זו שדוגלת בערכים שאני חשבתי שהם הכי נכונים.
חד"ש תמיד נראו לי קצת הזויים, לא ראליסטיים, סוציאליסטיים שאפילו לא מתפשרים ואומרים שהם "סוציאל-דמוקרטיים"... האמת, חשבתי שהם קומוניסטים - שהיא כידוע מילה גסה עד מאד.

במשך שנים הקשבתי לאחיותיי ולחבריהם (לימים גיסיי) על עד כמה שמרצ היא שמאל אמיתי (חד"ש אפילו לא התעופף בשיח המשפחתי), למרות שלא היה לי כזה ברור מה זה ה"שמאל" וה"ימין" עליהם כולם דיברו, הייתי טינאייג'רית די אדישה בסך הכל... זה לא פלא שהגעתי עד הצבא בלי להבין בכלל למה יש אנשים מתפוצצים ברחובות.
שוב אני נופלת לרשת ההיסטוריה.
אני מבקשת סליחה.

מרצ אכזבו אותי.
בגדול.
עוד לפני שאי פעם בחרתי בהם!

לפני המלחמה הייתי די משוכנעת שאני מצביעה מרצ, אף על פי שהמהלך שלהם עם "התנועה החדשה" והכנסת כל הגברים הרוחניקים לרשימה (העיתונאי ניצן הורוביץ מס' 3! מה?!) היה נתנה לי הרגשה רעה מאד.
אבל נו, מילא, הם השמאל השפוי.

השמאל השפוי הזה החליט ללכת עם הזרם הלאומני, המיליטריסטי, המשתיק וההורג. כן. בדיוק ככה.
היחידים, מהיום הראשון, שאמרו שהדרך הזו היא לא הפתרון היו חד"ש.
אפשר להגיד, טוב מרצ אמרו שמספיק קצת לחימה ואז די.
למה להיכנס למצב של לחימה והרס כזה מלכתחילה? בזמן הרגיעה, איפה היה המו"מ המיוחל? היכן גלעד שליט? מדוע המצור עומד על כנו? ועוד כמה שאלות.

חד"ש היא היחידה ששמרה על יושרה והגינות בזמן המלחמה.
היחידה שהביעה התנגדות למבצע מלכתחילה.
שמאל שאינו נגרר אחרי ה"קונסנזוס" הלאומני והדורסני.
ערכים של דו-קיום! סוציאליסטיים! פמיניסטיים! והפלא ופלא... הם אשכרא מדברים על מוסר, כאילו זה דבר חי, קיים ובעל ערך חיובי.

אני מצביעה לחד"ש.
שתדעו.

eumelia: (Default)
Hebrew and English texts:

Sderot War Diary

Nomika Zion, Sderot, 8.1.09


[...]
Not in my name and not for me you went to war. The current bloodbath in Gaza is not in my name and not for my security. Destroyed homes, bombed schools, thousands of new refugees - are not in my name and not for my security. In Gaza there is no time for burial ceremonies now, the dead are put in refrigerators in twos, because there is no room. Here their bodies lay, policemen, children, and our nimble reporters play acrobatically with Hasbara strategies in view of “the images that speak for themselves”. Pray tell me, what is there to “explain”? [Hasbara literally means "explanation" - Translator's note] What is there to explain?
[...]

יומן מלחמה משדרות

נעמיקה ציון, שדרות, חברה בקבוצת ‘קול אחר’, 8.1.09


[...]
לא בשמי ולא למעני יצאתם למלחמה הזאת.
מרחץ הדמים המתנהל מזה שבועיים בעזה הוא לא בשמי ולא למען ביטחוני. בתים הרוסים, בתי ספר מופצצים, אלפי פליטים חדשים - הם לא בשמי ולא למען ביטחוני. בעזה אין זמן לטקסי קבורה, ואת המתים מכניסים זוגות זוגות לתאי הקירור מרוב דוחק. הנה מוטלות גופותיהם שוטרים שוטרים, ילדים ילדים, והכתבים החרוצים מלהטטים בין טקטיקות של הסברה מול “התמונות שמדברות בעד עצמן”. מה יש להסביר, תגידו לי? מה יש להסביר?
[...]
eumelia: (Default)

שם המשפחה "כהן" הוא שם המשפחה הנפוץ ביותר בקרב יהודי ישראל והגולה.
"לוי" הוא במקום השני ואף תיקו.

משפחתי הם נצר לאותם כוהנים עתיקים ששמרו על בית המקדש ועל קודש הקודשים, למרות ששם המשפחה שלנו אינו "כהן" (או קהאן, או קוגן, או אף וריאציה אחרת ל"כהן" העברי).

אנחנו לא דתיים, אנחנו בקושי מסורתיים (אני אישית, אגנוסטית ואין לי תועלת בטקסים השבועיים של הדלקת נרות יום שישי או קידוש היין והלחם לפני ארוחת יום שישי כאשר אנחנו בכלל לא שומרים שבת).
בכל זאת, היותם כוהנים משפיעה על אבי ועל אחי. הם לא נכנסים לבתי קברות (המתים הם טמאים), ביום כיפור הם מברכים על בית הכנסת בו אנחנו נוכחים פעם בשנה בחגי תשרי (אני משתתפת רק ביום כיפור כי אני אוהבת את המזמורים, אני אפילו צמה. בעיקר בגלל שיותר קל לצום בחברה).

לפעמים אני מפנטזת שאני חיה בשטעטל בליטא לפני 150 ושבתור בת של כהן אני שידך מוצלח במיוחד ושבעלי הוא בעצמו כהן - כי רק הטובים ביותר לבנות נבחרות - ושאני בתור אישה מבוגרת בת 23 כבר יש לי 6 ילדים שלומדים חדר, גמרה, משנה, תלמוד ובקרוב יהיו ברי מצווה (הבנות לא צריכות, כמובן). ואז אני שומעת את אמא או אבא מדברים על חברים דתיים שלהם ועד כמה הם מטורפים.

אני לא דתייה, אבל אני כן מגדירה את עצמי כיהודיה מכל מני סיבות, בעיקר תרבותיות, למרות שבארץ יהדות-תרבותית אינה "נחשבת" כמו הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי, שהם הזרמים הגדולים ביותר למעשה מחוץ לישראל. בגלל הזיקה שלי לתרבות אני יכולה להבין את הרצון לשמר את המסורות העתיקות ואת ההיסטוריה של הדת - למרות שהיא לעתים סותרת היסטוריות אחרות.

מה שאני לא מבינה זה הרצון לחיות בפנטזיה השטעטלית (ומקבילתה המזרחית והספרדית). ואם חיים בפנטזיה הזו תחיו בה בלי לערב בה את כל הציבור שלא רוצה לקחת בזה חלק.
החוצפה של המגזר החרדי והדתי בכלל מקומם אותי ואת מרבית מכריי בה לידי ביטוי בעיקר בתשעה באב.

תשעה באב, תאריך חורבן בית שני.

בסיידר, נו היה.
פעמיים היה והלך.
היהדות גם היא לא מה שהייתה אז.
אני חייבת לציין שגם לפני שנהייתי צמחונית המחשבה על להקריב עולה בחג העבירה בי חלחלה.
מרבית תרי"ג מצוות לא ניתן בכלל לקיים בגלל שאין בית מקדש.
אנחנו איננו עובדי אדמה ואלילים (למרות שהרבה מהציבור נראה ככה - נערי הגבעות מישהו?) למה? למה שנרצה בית מקדש שלישי, עם סומכים על הישגי עברינו גם הוא יהיה נדון לכלייה מתישהו.
מה גם, למה אבא שלי יוותר על בית המרקחת שלו? שאחי יוותר על משרה בהיי-טק בשביל לנקות את הר הבית?
אמממ, איך אומרים? טפו?

שלא תטעו, רוצים לצום, צומו. אני אגיד למישהו איך לחיות את חייו?
משום מה אני לא מצפה את אותה נימה מאותם "שומרי מצוות".

אני לא מכניסה את כל החרדים והדתיים לאותו סל. יש לי בני משפחה וחברים מסורתיים בהרבה ממני, שמאמינים באלוהים ואף שומרים שבת, אבל הכח התרבותי והחברתי שיש למגזר על כולנו הוא הרבה יותר חזק ממה שניתן לתאר ברשומה אחת קטנה.
eumelia: (Default)
I'm listening to the very awesome band Pollyana Frank and I decided I'd share my three fave songs with y'all.
These songs were written and first sung in the mid-nineties.
It's amazing that nothing has really changed since.
I suggest you download said songs.
They're really good.

Two of the songs are in Hebrew, so the origional lyrics are here, with my own translations.
Enjoy the songs )
eumelia: (Default)

שנאמר: מה את אומרת!

שרת החוץ שלנו, "רומזת" שייתכן ולא יהיה הסכם עם הפלשתינים במהלך 2008. חוץ מתוספת המרכאות זוהי הכותרת של הידיעה שהופיעה ב"הארץ" לפני מספר דקות.

מישהו בכלל העלה בדעתו (או דעתה) שיהיה בכלל סיכוי קלוש להסכם עד סוף השנה הזו?
עם ההסגר, המצור, חוסר התקשורת בין הפלגים הפלשתינים ובניית ההתנחלויות והמאחזים בגדה. הייתה כאן בכלל תקווה קלושה, שגם אם היה לאבו-מאזן איזשהו כח פוליטי, היה יוצא מזה משהו? שכן, הוא בכיס הקטן של ישראל שנמצאת בכיס הקטן של ארה"ב, לעשר השנים הבאות לפחות. ישראל, שלא שמה את קצה זקפתה הלאומית על תושבי שדרות וקיבוצי עוטף עזה, לא מתעניינת בכלל בפלשתינים כי, אוי ואבוי, איראן מאיימת עלינו, באטום! אטום שהם יפתחו בעוד עשור, חמש שנים, בשנה הבאה! רחמנא לצלן.
לא משנה שלארה"ב יש אינטרס כלכלי מובהק באיראן (ומשתמש בישראל בתור כלי הנשק האולטימטיבי נגד, טוב, כל מי שהם רוצים), לאחר שהם איבדו את המדינה לאחר המהפכה האיסלאמית (וכמובן את כל שדות הנפט הנפלאות שלה, שהן מולאמות ולא ניתן להשקיע בהן בשוק החופשי, סנקציות או לא).

כמובן שלא יהיה הסכם, לא עכשיו ולא בעוד שנה וכנראה שגם לא בעוד שנתיים (אני אשלם כסף למי יתערב איתי להפך וינצח) כיוון שאין לישראל שום אינטרס לשנות את הסטטוס קוו - אז יש טילים בשדרות, אז מה? זה מחסן את האזרחים והם מופת למדינת ישראל.
למי אכפת מכמה ערבושים ששוחים בביוב, הם גם ככה מחבלים לעתיד, מה צריך הסכם איתם! גלעד שליט? כן, כן נשמע מוכר... גם אהוד גולדווסר ואלדד רגב, הם בחו"ל לא?

מלחמת לבנון לא הייתה מבצע אנטבה 2 כפי שחלוץ, אולמרט ואולי גם פרץ קיוו לה. וגלעד שליט ימשיך להיות רון ארד 2 עוד קצת.

הסכם עם הפלשתינים, עאלק! טוב שהשרה לבני יצאה בקצת גילוי נאות... ברמיזות ובניחושים, אבל בחייכם... זה היה ברור כבר מאנאפוליס, לא?
eumelia: (Default)



אני מאד מקווה להיות שם.
ואם לא, לפחות יידעתי עוד כמה אנשים.
eumelia: (Default)
Consider this the sequel entry to my previous one.

It was brought to my attention that my previous post was lacking.
Lacking in what?
Lacking in actual testimony. I hadn't thought of putting any of the things I'd read here, because I trusted in people's curiosity to go a read the testimonies soldiers.
Kind of silly of me, because I know very well that's it's easy to ignore the links offered and then you need to open the .PDF files and scroll down and actually be really interested in what these boys (and some girls) have to say.

So I give a few and like before, I urge you to go and read the rest in Hebrew if you can, and in English, which is available.


עדות מס‘ 7, חברון
יש מעט משימות הגנתיות באופיין, כמו שמירות ודברים כאלה. יש משימות התקפיות
באופיין, שבדרך כלל היחידות המיוחדות יותר עושות את זה או הפלוגות הוותיקות של
הגדוד, שזה מעצרים ודברים כאלה.
?במעצרים השתתפת
כן, הרבה. והמסה העיקרית של המשימות, האופי שלה המבצעי הוא התקפי, כלומר
– לא משנה, לא ניכנס לזה – אבל המהות שלהן, המהות של המשימות האלה היא לגרום
לאנשים לדעת כל הזמן שאתה שם. כלומר, שלא ירגישו נוח אף פעם, שיבינו שהצבא
תמיד נמצא שם. שיתרגלו לזה שהצבא שם, שאין להם כזה דבר שיגרה בלי שהצבא שם,
שבכל מקום שהם מגיעים אז בודקים אותם.

***

Testimony 5, Hebron
I remember the first time I was really screwed up in Hebron, opening some street corner
or house on one of my first patrols, you know you really are in shock. I was sure that
any moment now I’d be shot. So you stare at every window, turn every corner really
stressed out. Then you become indifferent. Yes. But in the beginning… I remember I
took a corner and my rifle was pointing at this little child. I had a really hard time with this
one. He burst out crying and ran away. Things like that. Or say I remember once, you
know the patrol moves in two lines, so these two children passed along in between, an
older and a younger brother. The older brother held the younger close and they hurried
along. This picture won’t leave me. Later, after becoming indifferent, I remember I took
a corner once and saw some Arab looking at me through the window. Then just like
that, I have no idea why I did this – I pointed my gun at him, and he closed the door
and ran. And I went – “Wow, I’m really losing it. Really.” That’s how we all felt, it was like
- feels like talking to a shrink now – but you just say, “man, I’ve really been screwed.”
You keep talking about burnout all the time, all this shit and stuff. But it’s a real horror.
You keep getting under their skin. At first you’re really scared, then you allow yourself
some humane feelings, and then you just don’t give a damn. It’s like that everywhere in
the Occupied Territories, but particularly so in Hebron.
After how long?
Next to nothing. Two weeks maybe.
***


עדות מס‘ 10 , חברון
מה האינטרקציה בין פלסטינים למתנחלים?
טוב, זה אינטרקציה מאוד־מאוד לא פשוטה.
זכורים לך מקרים?
כן, כן. גם, שוב, לא הייתי, דווקא הייתי במוצב, אבל המון חבר‘ה היו מעורבים בזה, כי זה
שוב כוננות מתפללים. המון־המון חבר‘ה הגיעו מבחוץ, תמיד באים חבר‘ה לבקר ביישוב,
בחברון, לעשות שבת בחברון. ושוב, הלכו לתפילה, הלכו יום שישי להתפלל. ובדרך, מאחורי
ג‘ילבר, מאחורי העמדה, יש מכולת כזאת והחבר‘ה בדרך נכנסו למכולת, התחילו לעשות
שם קצת בלגן. אני לא יודע בדיוק מה זה אומר קצת בלגן, חבר שלי ששמר שם אז הוא אמר
שהם נכנסו, התחילו לצעוק, נראה לי להפיל קצת מוצרים, אני לא יודע בדיוק מה.
מכולת פלסטינית?
כן.
זאת שליד ג‘ילבר?
ממש מאחורי העמדה יש שם מכולת. והם נכנסו שם, שני החבר‘ה ששמרו שם בעמדה,
הם נכנסו וממש התחילו להתווכח עם היהודים, ניסו להעיף אותם משם. הם הלכו ובדרך
ישבה איזשהי זקנה. הם המשיכו ללכת פשוט לבית כנסת, זה היה בדרך לבית כנסת. ישבה
שם איזשהי זקנה בצד והם שם צעקו עליה, לא יודע, בעטו בה או משהו כזה. שוב, זה רק
מסיפורים של החבר‘ה. אני זוכר שזה היה פשוט עניין, כי זה לא היה סתם עוד זה. החבר‘ה
ממש סיפרו את זה.
מה אמרו לכם בתדריך, מה המטרה של השהות בחברון...?
להגן על היישוב היהודי.
זו המטרה?
...להגן על התושבים, על כלל התושבים, ועל היישוב היהודי בחברון. זה בגדול. בעיקר הצבא
שם בשביל להגן על היישוב היהודי. אם לא היה שם יישוב יהודי, אז לא היה שם צבא. זה
בגדול נראה לי המטרה. בתוך זה, אז אתה גם מגן על הפלסטינים, בין אם זה כתוב ובין אם
זה לא כתוב.
איך הגנתם על הפלסטינים? מה עשיתם לאלה שהתפרעו במכולת?
אז העפנו אותם מהמכולת.

***

Testimony 17, Hebron
Being a TIPH (Temporary International Presence at Hebron) observer is really a bad
scene. Here’s another classic example of having a shitty time in Hebron. TIPH regularly
get a ‘warm reception’. Whenever they come down from Abu Sneina (neighborhood),
they are target for a stone or two at their car. Extra-special.
By the settlers?
Sure. Simply for being TIPH.
And what do you do about it?
I can just repeat what I told one of them. I’ll do it in Hebrew. He goes: “Stones have
just now been thrown at me.”
Where do you meet him?
He shows up. Comes back to Gross (outpost). I go, “Yes, I know. That’s why I was
summoned here.” Then I tell him, “Listen, you know that these are kids under the
age of 14 so there’s nothing I can do.” And the, in these very words: “I know, I just
wanted you to realize that.” Like, he already knows and there’s nothing to do about
it, absolutely nothing.
So what are the procedures you’re given, genearlly, regarding the settlers?
Nothing. Ask my deputy company commander, who’s really dying to do something
about them, what the procedures really are…
… Any time TIPH or CPT (Christian Peacemaking Teams) activists approach me
– before we absolutely prohibited any leftist or such activists enter Avraham Avinu
settlers, once they went in there and I told them: “Do me a favor, don’t. I can’t be
responsible for what could happen to you in there.” The funniest incident was when
this group, I mean all of the CPT activists came through, twenty of them, and I was
commander at Gross and I go: “What are you doing here?” You can’t mistake them,
with their CPT and those awful red caps they have, so “What are you doing here?” and
they go, “Why, is there a problem?” I ask them, “Did you coordinate this with anyone?
Did you inform anyone you were walking around here?” A huge group, I mean you
can’t really hide such a thing.
I was really concerned about their safety.
Where were they walking, at the wholesale market?
No, just plainly no the ‘David Route’ which you know as Shuhada Street.
Are there any special instructions regarding the Bnei Avraham tour groups?
Bnei Avraham (a group of activists that conducts guided tours in Hebron) arrive, and
they are not supposed to enter anywhere in Avraham Avinu neighborhood settlement.
I’m dying to know how we got to the point where a Jew is not allowed to walk around
Jewish public space. For leftists…
There’s an instruction forbidding them to enter Avraham Avinu?
Yes. There’s an explicit instruction forbidding leftist activists and international
organizations from entering Beit Hadassah, Avraham Avinu and other such
settlements.
***
eumelia: (Default)

אני לא נגד תרומה ופרסום.
ממש לא.
אני חושבת שחשוב להראות את הקרבנות של הקונפליקט העקוב מדם בארצינו הקטנטונת.

אבל יש לי בעיה, עקרונית ובסיסית עם סילוף עובדות ותעמולה שקופה.
אין ספק שתושבי שדרות, הקיבוצים של מערב הנגב (הכוללים כמה כפרים ערביים ובדווים, אבל עליהם לא ממש מדברים, אבל יאללה, נבליג) ועכשיו גם אשקלון סובלים משיגורי הקסאמים ושאר טילים קצרי טווח הנכנסים להם לתוך הבתים, בתי הספר, המכולת השכונתית ולגנים הציבוריים.

הקמפיין של המטה למען נפגעי טרור בדרום, חורה לי. זה הכל טוב ויפה להשתמש ולנצל את האמפתיה שלנו לילדים קטנים ומסכנים ששגרת החיים שלהם היא שגרה של צפירות, אזעקות והמלטות למקלטים. עם כל הכבוד,
מי שצופה בפרסומת הזו אינו ילד בן חמש. הקסאמים לא מגיעים משום מקום או משום סיבה.

הסרטון של הקמפיין )

מה זה אומר "זו לא מלחמה"?
הקסאמים לא מגיעים משום מקום, הם לא מתהווים יש מאין מעל ראשיהם של ילדים קטנים והוריהם.
כן אלה החיים של האנשים המסכנים האלה, ולא זה לא פייר שהם חיים ככה. אבל אנחנו לא חיים בוואקום, ונכון אולי אני עושה כאן אנליזה עמוקה מדי לפרסום של ארגון המתעסק בנפגעי טרור, אבל בחיאת רבאק, זה ממש מסריח מתעמולה.
תעמולה שהיא אפילו לא עדינה להסוות את החד צדדיות האיומה שלה.
אבל שוב, נבליג.
כך המדינה עושה יום יום.

ובאותו נושא, אבל בגישה קצת שונה: בלוגרים שמאלנים מארה"ב יבקרו בשדרות. יעני, אלה שמטילים ביקורת על מדיניות ישראל בעזה ובגדה המערבית יבואו ויראו איך ישראלים חיים בפחד אמיתי.
למען האמת, אני לא חושבת שזה רעיון רע, אבל אני לא מבינה מה ציפי לבני ושאר אנשי משרד החוץ חושבים שיקרה כאשר הם יבואו ויראו את מה שקורה. אלה, אני נוטה להאמין, אנשים אינטילגנטים, בעלי ערכים ליברלים והומניסטים וראיית עולם די מתקדמת... ואז? אותם בלוגרים יקחו אותה בהפוכה ויתחילו לתמוך ב-AIPAC? עשו לי טובה.
אין לי ספק שהם יכתבו על קבלת הפנים המאד נחמדה שמשרד החוץ ייתן להם, מהכסף שלנו אגב, הם יכתבו כמה ציפי ליבני היא צ'ארמינג וכמה צעירים נראים החיילים ולאחר מכן הם יכתבו על איזה חבל שיש לישראל מדיניות כל כך דפוקה המענישה באופן קולקטיבי אוכלוסייה שלמה.
אם אותם בלוגרים באמת ילכו מכאן אם הרגשה שראיית העולם שלהם על ישראל והמזרח התיכון הייתה שגויה ושמעכשיו הם תומכים נלהבים של מדינת ישארל ושהפלשתינים פשוט ייאלצו לחיות עם ההסגר, המצור, ההתנחלויות והמחסומים... חראם על השמאל האמריקאי.
eumelia: (Default)

כולנו יודעים שמתקיים כיום קמפיין נאלח וחסר כל פשר: "ישראלי אמיתי לא משתמט".

קיימת גם פרסומת נגד, ששווה צפייה, לדעתי.
והנה היא כאן, לנוחויותכם:



As per request: a translation of the conversation )
eumelia: (Default)

טוב שביתת המרצים נגמרה, אני כבר בשבוע השני שלי ללימודים האקאדמיים (למרות שלמעשה כן למדתי שני קורסים במועדם המקורי).
אני תמכתי בשביתת המרצים כי אני מאמינה שהפרטת החינוך יהפוך את מוסדות ההשכלה הגבוהה לאפילו יותר מרוחקות מהישג ידם של אלה הרוצים ללמוד, וגורם לחינוך להפוך למוצר שצריך להשקיע בו על מנת לקבל החזר כלכלי.

האוצר היה גרוע, כך גם משרד החינוך... אבל גם המרצים הבכירים של האוניברסיטאות.
יובל אלבשן (מרצה בכיר למשפטים באוניברסיטה העברית) כותב את הדברים טוב ממני: חרפת המרצים הבכירים.
eumelia: (Default)

אוי, איזה נושא כאוב ושנוי במחלוקת.
למרות שבישראל לא. בישראל אין דבר כזה שנקרא תקינות פוליטית ואם כבר יש אז זה בגדר הפארודיה: "אז המאותגר סטרייטית המאותגר אנכית התחיל עם המאותגרת אופקית כי הוא חשב שהיא גבר".
חה חה חה, איזה צחוקים.
קצת כמו להגיד "מה זה הטיוח הערבי הזה?" במקום להגיד "מה זה הטיוח הגרוע הזה?" בלשון יפה כמובן, מישהו עם לשון פחות יפה יכולה להגיד "מחורבן".
מה? להעליב זה מצחיק?! מה את נסערת?! זה לא כאילו שמישהו ירד עלייך!
או, יחי ההבדל הקטן.
זה לא פגע בי אישית אז למה לי להעלב, בכלל לא מדברים כאן על בני אדם אז מה הבעיה?

בעידן הדה-פוסט-בלה-קונסטרוקטיבי שלנו אנחנו יודעות שלשפה יש כח, למלים יש כח, למלים משמעות עמוקה לא רק בתקשורת הביניאישת והלא בינאישית, אלא בהגדרה של הזהות האישית שלי ושלך ושלה.
תקינות פוליטית היא נסיון (בדרך כלל לא מוצלחת) של כבוד דרך שפה.
לשפה, כאמור, יש כח מכונן בספרות, הזהות שלי מתבטאת בעיקר באיך שאני מדברת כי אני נראית די קונבנציונלית, אני למעשה הקונבנציה: אני יהודייה, אשכנזייה, מעמד בינוני וכו', אוקי, אז בי כמה פגמים, אני אישה ואני לא הטרוסקסואלית, אבל ניחא... או שלא.
אם אני אישה אז אני גם "כוסית", "כלבה", "זונה", "יפיופה", "מאמי", "חמודה", "כפרה" וכו'.
האם זה מעליב?
מאד.
כי לאותם מלים, מאד לא תקינים פוליטית, יש משמעות.
ופה אנחנו נופלים - אני למעשה, כפי שכתבתי אצל מורין בפוסט שלה על אותו נושא, לא רואה תקינות פוליטית, אני לא באמת יודעת מה זה. בתיאוריה אני יודעת שזה "שימוש בשפה לא פוגענית".
שפה לא פוגענית, יש חיה כזו?
אם יגידו לי "אישה" בצורה שתהיה לי ברורה (ונהיה כנים, זה תמיד ברור) שהאדם אומר בצורה עקיפה שאני נחותה אז זה יפגע, אך למעשה לא היה כאן עלבון, כי אותו אדם לא השתמש במילה פוגעת...

אולי זה החינוך שקיבלתי בו לימדו אותי שלדבר יפה ובכבוד זה יותר טוב מלדבר, סלחו לי על בוטות, חרא. לימדו אותי שבני אדם שהם שונים ממני גם צריכים לקבל כבוד, כי אני שונה מהם ואני רוצה שיכבדו אותי וידברו אלי יפה.
אה, אז אפשר לומר שזה עניין אישי.
אבל אנשים, לא למדנו שהאישי הוא פוליטי?

בעקבות מורין שכתבה בעקבות נדב פרץ.
eumelia: (Default)

אני לא היחידה* שהתחלחלה מההצעת החוק האנטי דמוקרטית של ח"כ איתן כבל עליו כבר רטנתי בקצרה.

למה קל לי לדבר, כי שרתתי בצה"ל ו"מגיע" לי להגיד את דעותיי בנושא שקשור למה שצה"ל עושה בשטחים ומה שעשינו במלחמת לבנון השנייה. זה ש"תרמתי" אומר ש"מגיע" לי להטיל ביקרות על המדינה וכיצד היא פועלת בכל מני דרכים. התקשורת עוזרת לעורר את הפניקה המוסרית נגד אותם "שמאלנים אשכנזים אנטי-פטריוטים אוהבי ערבים" שלא מוכנים לתרום למדינה ולהגן עלינו מהאוייבים שלנו מבחוץ ומבפנים. הם לא ישראלים אמיתיים.

ישראלי אמיתי.

מיהו אותו "ישראלי אמיתי"?
קודם כל הוא גבר, מן הסתם. הוא גם יהודי-ציוני שמאמין אמונה שלמה שארץ ישראל היא הבית האמיתי של העם היהודי עם ירושלים המאוחדת בתור הבירה, הוא גם נשוי לישראלית שגם היא יהודיה-ציונית המוכנה, כמו אותן אמהות ספרטניות, לשלוח את בניה למלחמה מתוך אמונה שכך היא תורמת את חלקה למדינה.
מופשט ושטחי, אבל כך הולך הקמפיין.
לא הזכרתי את המזרחים, יהודי עולי ארצות ערב ועולי בריה"מ כיוון שהם עדיין אינם חלק מהקאנון של המיתוס הציוני עליה מושתתת הפורפוגנדה המיליטריסטית הזו. וגם לא את הדרוזים והבדווים שהבנים שלהם משרתים בצה"ל, כי אלה "ערבים טובים" והם יודעים מה טוב בשבילם.
"ישראלים אמיתיים", לא ממש, כי הם מה"פריפרייה", הם לא חלק מהקרם דלה קרם של הישראליות עליה גדלנו, שמענו ולמדנו.

ומה אם אותם יהודים חרדים, החיים על חשבון המדינה בלי לתרום דבר, הם מקבלים פטור מצה"ל והם אינם משתמטים מסיבות דתיות. כי דת זו לא אידיאולוגיה. לא ולא מה פתאום.
יאללה יאללה, כמו שחברה טובה שלי אומרת.

לא דיברתי על פלסטינים אזרחי ישראל שלא משרתים בצה"ל מסיבות ברורות ולא עושים שירות לאומי (שרבות מהדתיות האידיאולוגיות כן עושות, ולא הזכרתי) ומבקרים אותם על זה.
למה להם להרגיש מחוייבות למדינה הכובשת את משפחותיהם מעבר לקו הירוק, למדינה שעדיין מספחת ומפקיעה אדמות על מנת לבנות עוד יישובים יהודים.
כן הם אזרחים והתנאים בצד הישראלי הם יותר טובים מאשר בעזה או בגדה, אולי צריך לעשות קצת ביקורת עצמית ולחשוב על למה התנאים בפלסטין כל כך, אבל כל כך נוראים... ורק לערבים ולא ליהודים החיים שם בוילות ששולמו חלקית ע"י... איזה צחוק, המדינה שמכניסה לשם חיילים וחיילות על מנת להגן על היהודים שחיים שם כמו אדוני הארץ.

יש לנו אוייבים מבחוץ שרוצים בהשמדה שלנו.
לדעתי השאלה היותר חשובה ונוקבת זה מה יש לנו כאן לשמר? אם אנחנו אכן דמוקרטיה המושתת על ערכים הומניסטיים, אז עלינו קודם כל להפסיק לעשות דמוניזציה ל"אחרים", החיים בתוכינו ולאזרחים החשים בא-מוסר שבלשרת בצ"הל ולתרום לכובש.

וזכותי לומר זאת. בין אם שרתתי או לא.

*ראו את 2jk.org ואת הרהורים של אבא.
eumelia: (Default)

מה זה!?
ממש לא ציפיתי להתעורר בבוקר ולקרוא את זה הקשקוש הזה.
ח"כ איתן כבל קרא (או אולי רק צפה ב-) "גברים בחלל" וחשב "וואלה, הנה משהו שעבד וכולם היו שמחים עם זה".
בן-אדם, את החיים אי אפשר בסרט בינוני או בספר מד"ב די טוב.

איזה חרפון!
כן יש משתמטים.
יש גם סיבה לזה שפחות ופחות אנשים מוכנים לשרת בצה"ל.
אולי ננסה לחולל שינוי, אנ'לא יודעת... חברתי!
סתם נקודה למחשבה, כי כשיש הבנה לתוצאות שבשירות לצה"ל, ומלחמת לבנון השנייה הראתה לנו זאת בצורה הכי כואבת, למה שהמחזורים הצעירים ממני ירגישו מחוייבות למדינה הזו שלא שמה זין קצוץ על העתיד שלהם.
נאמר לי שיש לנו אוייבים ואנחנו צריכים הגנה מפניהם.
ברור שיש לנו אוייבים, אף אחד לא טוען אחרת.
אבל שלום לא משיגים ע"י הטלת פצצה יותר גדולה על אותו אוייב, גם אנחנו צריכים לרצות שלום ולעניות דעתי, כאשר מנהיגות המדינה מציעה חוקים של דרגות בין אזרחים ואף שלילת האזרחות ע"פ השירות הצבאי, החזון האמיתי של המדינה הזו ועזבו בולשיט ציוני, אני מדברת על החזון הדמוקרטי והסוציאלי, בו אנחנו חיים בשלום עם שכיננו.
המיליטריזם שגם ככה מחלחל לתוך כל קפל בחיים האזרחיים של כולנו מקבל כאן תוקף נוסף עוד יותר מצמרר.

ומה זה אומר פלסטינים אזרחי ישראל?
טוב נו... למי אכפת מערבים.
eumelia: (Default)

צה"ל ומשרד הביטחון לוקחים את הפראנויה של תופעת ההשטמתות צעד אחד קדימה.
במקום לנסות להפוך את צה"ל ליותר קטן, יעיל ומקצועי, הם רוצים לגייס כמה שיותר מלש"בים שעד... אתמול... היו מגוייסים לתפקידים פחות "חיוניים" כביכול או לא מגוייסים בכלל.

זה כמו השטות של "מדליות השחרור",מרבית החיילים והחיילות השמשרתים ומשרתות בצה"ל הם תומכי לחימה או חיילי עורף.
צה"ל ומשרד הביטחון עדיין נמצאים במוד-"כיפור" ויש נסיון להמחיל מספיק פחד באזרחים שמדינת ישראל נמצאת תחת סכנת השמדה מיידית.
מה לעשות שכבר 40 שנה ישראל מוכיחה שוב ושוב שהיא לא תושמד, גם אם ממש, ממש רוצים להשמיד אותה.
אין לי ספק שעם צאת דו"ח וינוגראד בסוף החודש אנחנו נדע על כל אחד ואחד ממחדלי צה"ל, משרד הביטחון והממשלה. אני גם בטוחה שאחת ממסקנות הדו"ח תהייה הצורך לרפורמה בצה"ל ולא רק בתהליכי והליכי הגיוס המופרכים שלה, כיוון שמשבר כ"א של צה"ל נובע מחוסר התפקוד של הביורוקרטיה הצבאית ולא רק מהתפכחות הציבור המלש"בי.
eumelia: (Default)

מישהו יודע איפה באזור השרון ו/או המרכז ניתן לקנות קפה נמס (כמו נסקפה) סחר הוגן?

תודה מראש!
eumelia: (Default)

לקוח מאתר הגדה השמאלית:
סולידריות עם הפליטים המבקשים מקלט בישראל
מצעד המונים עם פליטים ומבקשי מקלט בישראל. בואו להפגין סולידריות ולדרוש זכויות לפליטים ולמבקשי מקלט, יום שישי, 2 בנובמבר מהבוקר. 9:30 התכנסות בשדרות רוטשילד 32 (פינת נחלת בנימין). 10:30 יציאה למצעד. 12:00 סיום המצעד ברחבת הסינמטק ואז: הופעות חיות, מוזיקה, נאומים חוצבי להבות, דוכני מידע. ארגונים משתתפים: אמנסטי, רופאים לזכויות אדם, מוקד סיוע לעובדים זרים, אס"ף, פעילים למען פליטים, המרכז לקידום פליטים אפריקאים.




eumelia: (Default)

היו לי תכניות היום!
תכניות מהסוג הממש כיף ולבלות עם חברה ולשמוע הרצאות על הארי פוטר וחומריו האפלים, אבל לא! הטבע היה חייב לדפוק אותי היום ולתת לי שלשול!
יו, החיים לא פיירים בעליל.

עכשיו אני הולכת לשתות מים פושרים ולאכול פריכיות חסרות טעם.

כבר אמרתי שזה הולך להיות יום מחורבן... וגם ארוך ככל הנראה.

אה, והנה לינק לרישום של מקס הזועם על מה שכתבתי אתמול. "תופעת המשתמטים"
גם ליוסי גורביץ יש מה לומר על התופעה בבלוג החברים של ג'ורג'.
וכתבה של "הארץ" בנושא מאת עמוס הראל.

ולהזכיר משהו שלא אמרתי במפורש ושכל אחד מהכותבים הנ"ל כן אמרו, היא עניין המגזר החרדי. אני לתומי חשבתי שכשאמרתי "גידול אוכלוסין" זה די ברור שאני מתכוונת לריבוי הילדים המאסיבי במגזר החרדי, אבל אני נוטה לחשוב שלכולם יש דפוסי חשיבה כמו שלי, כך שאני עכשיו מתקנת את עצמי ואנסה לזכור שבין השורות שלי, רק אני מצליחה לקרוא כראוי.
מתנצלת על האי הבנה.

נכון יש לי כאן שלושה מאמרים (בערך) שהם כולם מנקודת המבט של "השמאל" ואני קראתי מבחירה רק מאמר אחד שהוא יכול להחשב "מרכז" לולאי הוא היה כל כך מיליטריסטי, אבל אני מודה, אני רואה את הדברים בצורה עקומה ומנקודת המבט שלי.
"צאו מהמקלט שלי!" מאת ניר קיפניס. המאמר הזה נכתב עבור מגזין "בלייזר", אני אישית נהנית מקצת הדברים הכתובים שם, למרות שהשוביניזם וההומופביה שולטות ביד רמה, אפשר להתעלם מזה כי לרוב זה בצחוק, עד כמה שאפשר לצחוק על זה וקארין ארד גדולה מהחיים.

אני רוצה הארי פוטר!!!!!!!!!!


In addition, the genocide in Darfur must be stopped.

וכמו כן, צריך לעצור את רצח העם בדרפור.

Profile

eumelia: (Default)
Eumelia

June 2015

S M T W T F S
 12345 6
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

V and Justice

V: Ah, I was forgetting that we are not properly introduced. I do not have a name. You can call me V. Madam Justice...this is V. V... this is Madam Justice. hello, Madam Justice.

Justice: Good evening, V.

V: There. Now we know each other. Actually, I've been a fan of yours for quite some time. Oh, I know what you're thinking...

Justice: The poor boy has a crush on me...an adolescent fatuation.

V: I beg your pardon, Madam. It isn't like that at all. I've long admired you...albeit only from a distance. I used to stare at you from the streets below when I was a child. I'd say to my father, "Who is that lady?" And he'd say "That's Madam Justice." And I'd say "Isn't she pretty."

V: Please don't think it was merely physical. I know you're not that sort of girl. No, I loved you as a person. As an ideal.

Justice: What? V! For shame! You have betrayed me for some harlot, some vain and pouting hussy with painted lips and a knowing smile!

V: I, Madam? I beg to differ! It was your infidelity that drove me to her arms!

V: Ah-ha! That surprised you, didn't it? You thought I didn't know about your little fling. But I do. I know everything! Frankly, I wasn't surprised when I found out. You always did have an eye for a man in uniform.

Justice: Uniform? Why I'm sure I don't know what you're talking about. It was always you, V. You were the only one...

V: Liar! Slut! Whore! Deny that you let him have his way with you, him with his armbands and jackboots!

V: Well? Cat got your tongue? I though as much.

V: Very well. So you stand revealed at last. you are no longer my justice. You are his justice now. You have bedded another.

Justice: Sob! Choke! Wh-who is she, V? What is her name?

V: Her name is Anarchy. And she has taught me more as a mistress than you ever did! She has taught me that justice is meaningless without freedom. She is honest. She makes no promises and breaks none. Unlike you, Jezebel. I used to wonder why you could never look me in the eye. Now I know. So good bye, dear lady. I would be saddened by our parting even now, save that you are no longer the woman I once loved.

*KABOOM!*

-"V for Vendetta"

Tags

Style Credit

Expand Cut Tags

No cut tags

Syndicate

RSS Atom
Page generated May. 23rd, 2017 01:14 am
Powered by Dreamwidth Studios